הצלת ספרים מהשואה

 

ספר התורה נפדה תוקן והוכשר לזכר קהילת אנטש בהונגריה שנספתה בשואה ולזכר ירמיהו בן מנחם ראף הי"ד ע"י משפחת פרופסור דון, תוקן והוכשר ע"י מכון מלאכת חושב פ"ת

 

 

בגלריה זו אנו רואים ספר תורה שנכתב ע"י הסב של פרופסור דון שסבו לא הספיק לסיים את ס"ת וע"י מכון מלאכת חושב בראשותו של יעקב גבאי הי"ו הושלם הספר והוכנס לבית הכנסת ברוב פאר והדר.

 

סיפור העיירה ממנה הגיע ספר התורה:

ENCS היא עיירה קטנה בצפון מזרחה של הונגריה קרוב לגבול הסלובקי. האזור של ENCS היה מיושב בצפיפות ביהודים שהיגרו לשם עוד במאה השמונה עשרה/תשע עשרה, מן המערב ממורביה, או מן המזרח, מגליציה. ערב מלחת העולם השנייה הייתה היהדות של ENCS יהדות יציבה, בדומה ליהדות בעשרות עיירות כמותה, עם קהילה דתית אחידה למדי שטרם נפגעה מן התמורות הרוחניות הדתיות והחברתיות שפגעו בעיירות דומות הן ביהדות פולין שלפני השואה והן בחבלים המרכזיים של הונגריה.

אף כי לשונה של הקהילה הייתה הונגרית, המשפחות שמרו על היידיש כלשון יהודית המשמרת את המסורת. הקהילה הייתה אורתודוקסית, וברובה לא הייתה מפולגת בין בני הקהילה הדתיים לבין "החסידים" כולם קיבלו את סמכות רב המקום, את השחיטה המקומית ואת הישיבה של העיירה שמשכה תלמידים מן העיירות הסמוכות.

היה בעיירה בית ספר יהודי קטן. אחרי סיום חוק לימודיהם בבית הספר המקומי, אלה שלא המשיכו בישיבה המשיכו לימודים בבתי ספר של המדינה מחוץ לעיירה, בעיר הגדולה מישקלוץ, (אלה שרצו להתמודד עם לימודי גימנסיה), האחרים, בבתי ספר תיכוניים בעיירות הסמוכות. אף כי כל בתי הספר לימדו בהונגרית, כל בני הקהילה ב ENCS היו נטועים עמוק במסורת של יהדות מזרח אירופה. החתך הזה אפיין את רוב הקהילות בעיירות הקטנות, מסדר הגודל של ENCS בצפון מזרחה של המדינה.

בקהילות אלו היו היהודים עמלים קשה לפרנסתם, ללא עשירים מופלגים וללא עניים מרודים. יהודים אלה לא ניהלו מהפכות חברתיות לשינוי פני קהילותיהם ולא היו חשופים ללחצים לנטישת יהדותם לטובת המגמות של המודרנה בערים הגדולות. הם חיו את אורחות חייהם מתוך תחושה של ביטחון בדרכם ובעתידם.

הסערות שנשבו מעל ראשם בשדה העולמי פגעו בהם כמו בכל יהודי המדינה, ואף על פי כן, קוננה בהם האמונה שאיכשהו יצאו מזה. אולי משום כן ספגו את המכות שניחתו אליהם ללא מרד או ניסיון פעיל להתגונן.

המכות אכן באו באכזריות וביסודיות החייתי האופיינית לנאצים.

בראשית הגירוש רוכזו היהודים בגיטו משם הועברו לבית חרושת ללבנים, משם לגטו של העיר הגדולה KOSICE ומשם ברכבת בהמות לאושוויץ. הקהילה הקטנה שבתמימותה האמינה שהיא ואנשיה ישרדו את התופת הנוראה בהיסטוריה, הייתה בין הקהילות הראשונות שהוכיחו בקורבנם מה שקרנית הייתה תמימותם. מכל בני הקהילה שרד רק קומץ מזערי שזכה לאסוף את שרידיו ולשקם את חייו. רובם מצאו את ביתם בישראל ומיעוטם בצפון אמריקה, ובבודפשט.

רק צעירה אחת משרידי אשוויץ חזרה ל ENCS וגם היא מצאה את דרכה לישראל, ופה היא חיה עם משפחתה עד היום.

בימינו העיירה ENCS נקייה מיהודים והפכה ליד זיכרון ליהדות התמימה והיפה שהייתה שם פעם.

 

חזרה לעמוד קודם

עבור לתוכן העמוד


ssl certificates